בתקופה שבה הבנקים המרכזים ברחבי העולם, ובארה”ב ובישראל בפרט מעלים ריביות כ”תשובה” לאינפלציה, איגרות החוב הממשלתיות, וגם הקונצרניות מתחילות לעורר עניין וסקרנות רבים.
מהי איגרת חוב, ומה ההבדל בין איגרת חוב קונצרנית לאיגרת חוב ממשלתית?
איך זה מתקשר לאינפלציה ולריביות?
אז הכנתי פוסט שיעשה קצת סדר בדברים על העולם המרתק הזה, שיודע לשמש כמראה כלכלית לגבי מצבי המאקרו השונים ברמת הכלל מדינה, מצבי אינפלציה, ועוד.
מבוא :
איגרת חוב היא נייר ערך, המונפקת על ידי ממשלה, עירייה או תאגיד, במטרה לגייס הון
כאשר משקיע רוכש אג”ח (קיצור של איגרת חוב), הוא מלווה כסף למנפיק בתמורה לתשלומי ריבית תקופתיים והחזרת הקרן כאשר איגרת החוב מגיעה לפדיון.
מחירי האג”ח נקובים בדרך כלל במונחים של התשואה שלהם, שהיא התשואה השנתית שהמשקיע יכול לצפות לקבל בהתבסס על המחיר הנוכחי של איגרת החוב.
בתמונה : תשואת אג”ח ממשלת ארה”ב ל – 10 שנים. (Tradingview)
התשואה על האג”ח מושפעת ממספר גורמים, בינהם כושר האשראי של המנפיק (דירוג אשראי), תקופת האג”ח ורמת הריבית הכוללת במשק.
כמה סוגי אג”ח יש?
ישנם סוגים רבים ושונים של איגרות חוב שניתן לסווג לפי מגוון מאפיינים כגון המנפיק, תקופת האג”ח, סוג הריבית וסוג הביטחונות המובטחים להבטחת האג”ח.
להלן מספר דוגמאות לסוגים עיקריים של איגרות חוב :
אג”ח ממשלתי – אלו הן איגרות חוב המונפקות על ידי ממשלות או על ידי ארגונים על לאומיים כגון הבנק העולמי. הם נחשבים בדרך כלל לסוגי האג”ח הבטוחים ביותר, מכיוון שהם מגובים באמונה שלכאורה המדינה (במידה והיא חזקה כלכלית) לא תגיע לחדלות פרעון. לדוגמא, איגרת חוב אמריקאית נחשבת אולי לאג”ח הבטוח ביותר וסביר מאוד להניח שממשלת ארה”ב תצליח לעמוד בתחייבויות שלה כלפי משקיעי האג”ח.
אג”ח קונצרני – אלו הן איגרות חוב המונפקות על ידי חברות פרטיות או ציבוריות (שנסחרות בבורסה לניירות ערך), במטרה לגייס הון. אותן איגרות חוב ידורגו על ידי חברות וסוכנויות דירוג אשראי בהתבסס על כושר האשראי של המנפיק.
אג”ח ערים (עיריות) – אלו הן איגרות חוב המונפקות על ידי רשויות המדינה המקומיות במטרה לממן פרויקטים שונים כגון שיפור תשתיות, בתי ספר ציבוריים ועוד מבנים עבור רווחת התושבים. הם עשויים בנוסף להיות פטורים ממס, מה שאומר שהריבית שהושגה על האג”ח אינה כפופה למס הכנסה פדרלי (במדינות מסוימות).
אג”ח אוצר (ארה”ב) – אלו הן אג”חים המונפקות על ידי משרד האוצר האמריקאי, במטרה לממן את פעולות הממשלה. הן נחשבות בין ההשקעות הבטוחות ביותר, מכיוון שהן מגובות באשראי מלא של ממשלת ארה”ב.
“אג”ח עם תשואה תשואה גבוהה” – אלו הן ריגרות חוב המונפקות על ידי חברות הנחשבות בעלות סיכון גבוה יותר, ולכן מציעות תשואות גבוהות יותר על מנת לפצות את המשקיעים על הסיכון הנוסף. הם ידועים גם בשם “אג”ח זבל”.
תקופת הפדיון וההשפעה על התשואה :
תקופת הפדיון של איגרת החוב היא משך הזמן עד שהאיגרת מגיעה למועד הפירעון שלה, אז המנפיק נדרש להחזיר למשקיע את סכום הקרן (סכום ההשקעה הראשונית) של האיגרת.
תקופת הפדיון מתבטאת בדרך כלל במונחים של שנים, והיא יכולה בין מספר חודשים (אג”ח קצר טווח) למספר עשורים (אג”ח ארוך טווח).
ככל שתקופת הפירעון של איגרת חוב ארוכה יותר, כך גדל הסיכון שהמנפיק לא יוכל להחזיר לכאורה את תש’ הריבית הנדרשים או להחזיר את הקרן בזמן. כתוצאה מכך, איגרות חוב בעלות תקופות מועד פדיון ארוכות יותר מציעות בדרך כלל תשואות גבוהות יותר מנת לפצות את המשקיעים על הסיכון הנוסף.
מאידך, אג”ח עם תקופות מועד קצרות יותר מציעות בדרך כלל תשואות נמוכות יותר, אך נחשבות כפחות מסוכנות.
הקשר ההפוך בין תשואות האג”ח למחירי האג”ח :
קיים קשר הפוך בין מחירי איגרות החוב לתשואות איגרות החוב, כיוון שמחירי אג”ח ותשואות אג”ח קשורים זה לזה באופן הפוך.
כאשר מחיר האג”ח עולה, התשואה יורדת ולהיפך. קשר זה ידוע כ”יחס הפוך בין מחיר ותשואה”.
יש כמה סיבות מדוע קיים קשר הפוך בין מחיר האיגרת לבין התשואה. אחת הסיבות היא שתשואות האג”ח מצוטטות בדרך כלל כאחוז מהערך של האג”ח, והערך הנקוב הוא הסכום שהמנפיק ישלם למשקיע האג”ח יפדה.
כלומר, כאשר מחיר האג”ח עולה, התשואה יורדת מהסיבה שהמשקיע משלם יותר עבור האג”ח אך עדיין יקבל את אותו הסכום של תשלומי ריבית וקרן כאשר האג”ח יגיע לפדיון שלו.
מצד שני, כאשר מחיר האג”ח יורד, התשואה עולה כי המשקיע משלם פחות עבור איגרת החוב אך עדיין יקבל את אותו סכום של תשלומי ריבית וקרן כאשר האג”ח יגיע לפדיון.
סיבה נוספת לקשר ההפוך בין מחירי איגרות החוב לתשואות, היא שמחירי האג”ח מושפעים מרמת הריבית הכוללת במשק.
כאשר הריבית עולה, מחירי האג”ח הקיימים נוטים לרדת, מכיוון שהמשקיעים יכולים להרוויח תשואות גבוהות יותר על איגרות חוב חדשות שהונפקו. זה גורם לעלייה בתשואות באיגרות חוב הקיימות.
מאידך, כאשר הריבית יורדת, מחירי איגרות החוב הקיימות נוטים לעלות, מכיוון שהמשקיעים מוכנים לקבל תשואות נמוכות יותר על מנת לקנות איגרות חוב שמשלמות תשואה גבוהה יותר מהשער הנוכחי בשוק, וזה גורם לירידה בתשואות באיגרות החוב הקיימות.
וכיצד רמות האינפלציה משפיעות על מחירי האג”ח?
בדרך כלל יש קשר הפוך בין רמות האינפלציה ומחירי האג”ח. כאשר האינפלציה גבוהה, מחירי האג”ח נוטים לרדת, וכאשר האינפלציה נמוכה, מחירי האג”ח נוטים לעלות. קשר הפוך זה נובע מכך שערך תזרימי המזומנים העתידיים של איגרת החוב נשחק על ידי האינפלציה.
כאשר האינפלציה גבוהה, כח הקנייה של תשלומי הריבית והקרן העתידיים של האג”ח מצטמצם, מה שהופך את האג”ח לפחות אטרקטיבי עבור המשקיעים.
כתוצאה מכך, המשקיעים ידרשו תשואה גבוהה יותר על מנת לפצות על שחיקת ערך האג”ח עקב האינפלציה.
הדבר גורם לירידה במחיר האג”ח על מנת להעלות את התשואה לרמה המקובלת על המשקיעים.
מאידך, כאשר האינפלציה נמוכה, כח הקנייה של תזרימי המזומנים העתידיים של איגרת החוב לא נשחק באותה המידה, מה שהופך את האג”ח ליותר בעל ערך עבור המשקיעים. כתוצאה מכך, המשקיעים יהיו מוכנים לקבל תשואה נמוכה יותר בכדיל להחזיק באיגרת החוב.
הדבר גורם למחיר האג”ח לעלות על מנת להוריד את התשואה לרמה המקובלת על המשקיעים.
חשוב לציין שהקשר בין האינפלציה למחירי האג”ח אינו יחס הפוך מושלם, וישנם גורמים נוספים שיכולים להשפיע גם על מחירי האג”ח, כמו שינויים בריבית וכושר האשראי של המנפיק.
בבלוג הבא, נתייחס לעקום תשואות האג”ח ולשינויים שחלים עליו בהתאם לאירועי המאקרו השונים.
שלכם,
מתן 🙂
** אין באמור המלצה לקנייה או מכירה של נייר ערך כזה או אחר, הפוסט נועד למטרת לימוד בלבד.
